איך לחסוך שעות על גבי שעות ולא לעמוד בפקקים

אני שונא פקקים.

יופי, כאילו שיש מישהו שאוהב לעמוד בפקקים.

אני לא מכיר אנשים שאוהבים לעמוד בכביש אבל מבט מהיר על הכבישים הראשיים שבשעות השיא רחוקים מלהיות כבישים מהירים מראה שיש הרבה נהגים שמוכנים לסבול פקקים איומים בכל יום בשעות הבוקר ואז שוב בשעות אחה"צ.

מה לעשות, מתרגלים לזה. שעה נסיעה הלוך מהבית לעבודה, שעה נסיעה חזור מהעבודה הביתה.

אבל לא אני. מאז ומתמיד תכננתי את החיים שלי בצורה כזו שלא אצטרך לעמוד בפקקים על בסיס יומיומי. זו הייתה נקודת המוצא שלי בכל החלטה שקשורה למקום מגורים, מקום עבודה או גם וגם.

הפרדוקס של סלילת כבישים חדשים

נניח שהעובד הממוצע מוכן לנסוע שעה לכל כיוון: מהבית לעבודה ומהעבודה לבית.

מה קורה כשסוללים כביש חדש ומהיר שמחבר בין 2 ערים?

במצב כזה אנשים מוכנים לגור קצת יותר רחוק ממקום העבודה או מוכנים לעבוד קצת יותר רחוק ממקום המגורים. המרחק בין הבית לעבודה גדל וזמן הנסיעה נשאר בערך אותו דבר. בנוסף, יותר נהגים עולים על הכביש הזה עם רכב פרטי עד שהזמן על הכביש חוזר למצב הקודם. לתופעה הזו קוראים ביקוש מושרה.

אבל אנחנו רוצים לקצר את זמני הנסיעות, גם בבוקר מהבית לעבודה וגם אחה"צ מהעבודה הביתה למשפחה היקרה.

יש פתרונות ריאליים שתלויים בנו ואפשר ליישם בקלות. יש פתרונות שמתאימים רק לחלק קטן מהאנשים. יש פתרונות שלא תלויים בנו אלא בהחלטות ממשלה או בחקיקה בכנסת אבל ביקוש ציבורי יכול לקדם אותם.

זמן שווה כסף. שלא לדבר על העצבים והתיסכול כשהרגל שלנו על גז-ברקס. אני רוצה להציע כמה פתרונות אפשריים. חלק גדול מהם יישמתי בעצמי. ברור לי שלא כל הפתרונות מתאימים לכל האנשים אבל כל פתרון מתאים לחלק מהאנשים ולכל אדם מתאימים חלק מהפתרונות.

לגור במרחק הליכה מהעבודה

מתאים במיוחד לרווקים עם גמישות במעבר דירה. כשהייתי רווק ועבדתי במשרד בתל אביב, עברתי לגור בשכונת יד אליהו. 10 דקות ברגל עם טיול שחוצה את נחל איילון, זה כל מה שהייתי צריך בכל כיוון.

לעבוד במרחק הליכה מהבית

הצד השני של המטבע. אם אתם ממש אוהבים את הבית שלכם כי יש קהילה ומסגרות טובות לילדים, כדאי לחפש מקום עבודה קרוב לבית.

אופניים חשמליים או רגילים

כלי תחבורה שימושי בתוך העיר. אם לא נוח להחזיק בבית אופניים ולדאוג איפה לקשור אותם כשמגיעים ליעד, בחלק מהערים אין צורך.

כשעבדתי בתל אביב עשיתי מינוי שנתי לשירות תל אופן. יש בעיר הרבה עמדות אופניים וכך יכולתי לדווש באופניים כמעט לכל מקום בתל אביב. אז היו אופניים רגילים והיום תל אופן פועל גם עם אופניים חשמליים.

קורקינט חשמלי או רגיל

עוד כלי תחבורה שימושי בתוך העיר. אם לא נוח להחזיק בבית קורקינט ולדאוג איפה לשים אותו כשמגיעים ליעד, בחלק מהערים אין צורך.

יש הרבה שירותי השכרת קורקינטים חשמליים. בירד (Bird), דוט (Dott), ווינד (Wind), טיר (Tier), ליים (Lime), ואולי עוד כמה.

אם הרשימה ארוכה מדי ומבלבלת, נסו את אפליקציית eScoot שמחפשת את כל הקורקינטים החשמליים מכל החברות. עולים על קורקינט, נוסעים ובסוף הנסיעה משאירים אותו במקום פנוי שלא מפריע לאף אחד.

כמו האופניים, גם הקורקינטים יכולים להציע פתרון לאנשים שעובדים במרחק של כמה קילומטרים בודדים מהבית או לכאלה שמגיעים בתחבורה ציבורית מרחוק וצריכים פתרון למייל האחרון בתוך העיר.

אופנוע

היתרונות ברורים: האופנוע מגיע מהר לכל מקום, עוקף את הפקקים ונותן תחושה של חופש בתוספת אדרנלין טהור.

גם החסרונות ברורים: סיכון לפגיעה, ביטוח חובה יקר ואי אפשר להסיע את הילדים בדרך. אבל מי שמתאים להם אופנוע אל החופש, יאללה בכיף.

רכבת ישראל

אם יש תחנת רכבת נגישה לבית ותחנת רכבת נגישה לעבודה, אתם מסודרים. הייתה תקופה שבה הגעתי ברגל מהבית לרכבת בכפר סבא ואז ברגל מרכבת השלום למשרד.

רכבות לא תלויות בעומס בכבישים ואפשר לנצל את זמן הנסיעה כדי לקרוא או לעבוד. בעצם על מי אני עובד? בסוף כולם מסביב מתקשקשים בנייד. אבל זה עדיף מלבהות בפקק שלא רואים את סופו.

הרכבת הקלה

אולי לא מהירה כמו הרכבת הרגילה אבל היא נגישה בתוך הערים ולא עומדת בפקקים עם המכוניות. שווה לקחת כמה נסיעות מבחן אם יש לכם בסביבה רכבת קלה של דנקל.

אוטובוס

הכי קל להשמיץ את האוטובוס ובהרבה מקרים בצדק. אוטובוסים לא מגיעים תמיד בזמן, התדירות לא מספיקה, הרבה עצירות לאורך המסלול ובשעות העומס הם צפופים כמו קופסת סרדינים.

אבל לפעמים בכניסה לעיר הצפופה המסלול שלהם כולל נת"צ שבו הם יכולים לדהור כשהנתיב ליד מלא בנהגים עצבנים שזוחלים לאט לאט. לפני ששוללים על הסף, כדאי לבדוק ולהתנסות.

הנתיב המהיר בכביש 1

הרבה ימי עסקים עברו מאז 7.1.2011, התאריך שבו נחנך הנתיב המהיר בכביש 1 שמגיע בקלות לתל אביב ולרמת גן גם בשעות הבוקר העמוסות. ועדיין הרבה אנשים לא מכירים את הנתיב המהיר ואת שלל היתרונות והאפשרויות שלו.

באותה תקופה גרתי בגבעת ברנר והגעתי כל יום למשרד בתל אביב. לפני הנתיב המהיר הייתי נוסע לתחנת רכבת רחובות, עולה על הרכבת לתל אביב השלום ומשם מגיע למשרד ברגל (עד שהגיע תל אופן).

לאחר השקת הנתיב המהיר הייתי נוסע לחניון במחלף שפירים, חונה בחינם ועולה על שאטל לתל אביב בחינם. השאטלים פועלים בימי חול א-ה משעה 6:00 עד שעה 23:00, מה שמאפשר להגיע בקלות לתל אביב או לרמת גן במהלך כל היום וגם לחזור לחניון.

היו כמה מקרים בודדים שבכל זאת הייתי צריך להיכנס עם הרכב לעיר. כדי לחסוך את התשלום, עברתי ליד התחנה של השאטל, אספתי נוסעים, עברתי בעמדת הבידוק ונסעתי על הנתיב המהיר בחינם. מהצד השני, לפעמים עליתי בעצמי ונסעתי עם נהגים כאלה.

בכל נסיעה בשאטל או ברכב רב תפוסה הייתי מסתכל על הנתיבים האיטיים שמעבר למעקה. ראיתי מכוניות עם נהג בודד שתופס מקום של רכב שלם וחושב לעצמי: איך הם מסוגלים כל בוקר לעבור את הסיוט הזה? האם אפשר להתרגל לפקקים? למה הם לא מנצלים את יתרונות הנתיב המהיר? הרי אחרי הפקקים הם ישלמו ביוקר גם על החניה.

אולי זה כוחו של הרגל, אולי חוסר ידע, אבל העובדה היא שאם אני רוצה להגיע במהלך היום לעזריאלי בתל אביב או לבורסה ברמת גן, אני לא אעמוד בפקקים ולא אשלם על חניה אחרי סיבוב של שעה.

שינוי שעות העבודה

האם אפשר לשנות את שעת ההגעה לעבודה לפני העומס או אחרי העומס?

שווה לבדוק את זה ולעשות ניסיון של שבוע לראות אם זה מסתדר עם הבית ועם מקום העבודה.

עבודה מהבית

בתור עצמאי עוסק מורשה זה המצב שלי כרגע. אני עובד מהבית בלי נסיעות פקוקות והחיים יותר רגועים. זה יכול לעבוד גם הפוך. יש לי חבר עם משרד בתל אביב שסידר מיטה מתקפלת ויש לו גמישות לישון ולגור במשרד במקום לנסוע כל יום לבית שלו במושב.

אצל שכירים זה לא כזה פשוט כי רוב המעסיקים פחות מתלהבים לאפשר עבודה מהבית בגלל חשש לפגיעה באפקטיביות העבודה. אבל יש עבודות מדידות כמו שיחות טלמרקטינג ושירות לקוחות כשכל שיחה מתועדת ואפשר לבדוק בקלות את התפוקה היומית.

אם אופי העבודה מתאים, אפשר לבקש לעשות ניסיון לעבוד מהבית יום אחד בשבוע. מקסימום הניסוי יצליח.

פתרונות נסיעה שתלויים במדינה

הצעתי כמה פתרונות שתלויים בנו. יש גם פתרונות שלא תלויים בנו אלא בהחלטות ממשלה ובחקיקה בכנסת.

בעצם, זה גם תלוי בנו. נבחרי ציבור רוצים להיבחר שוב ומגיבים לביקוש ציבורי. התפקיד שלנו זה לתמוך ברעיונות טובים ולא לתת לקבוצות לחץ לבלום אותם.

אפשר להמשיך לעבוד על הרכבת הקלה, לפתח את פרוייקט המטרו, לשפר את תדירות ומסלולי האוטובוסים, להוסיף מסלולים לאופניים ולקורקינטים ולהצליל את המדרכות עם עצים. יש עוד כמה הצעות שאכתוב עליהן יותר משורה אחת. זו תרומתי הצנועה לשינוי השיח הציבורי בתחום התחבורה.

אגרת גודש

המצב כרגע הוא שאנחנו משלמים מס מטורף על הרכב עצמו ואז על הדלק אבל בשימוש של הכביש כולם מצטופפים ביחד.

במקום לגבות את המס על הרכב ועל הדלק (או על החשמל במכוניות חשמליות), עדיף להמיר את המס ולתמחר את הנסיעות עצמן.

כביש הוא משאב מוגבל. כמו כל מוצר שמתומחר לפי היצע וביקוש, יש לתמחר את הנסיעה בכביש לפי שעות וסוג הכביש כך שנסיעה בשעות העומס תעלה יותר מנסיעה בשעות השפל ונסיעה בכבישים דחוסים תעלה יותר מנסיעה בכבישים פתוחים.

נתיב רב תפוסה

יש נתיבי תחבורה ציבורית שכוללים אפשרות לכלי רכב פרטיים לנסוע בהם בתנאי שיש ברכב לפחות 2 או 3 נוסעים, תלוי בעומס.

אם יהיו יותר נתיבים כאלה, יהיה תמריץ לנסיעה בקארפול.

במקום סימונים על הכביש שקשה לעדכן, אפשר להציב שלטים אלקטרוניים שיודיעו מה כמות הנוסעים המינימלית לפי העומס.

בשילוב של חניוני ענק מחוץ לעיר וטרמפיאדות צמודות, אפשר להעתיק את הצלחת הנתיב המהיר גם ללא שאטלים ונסיעות בתשלום. מצלמות ושוטרים לאורך הנתיב יאכפו את השימוש בו.

תחבורה שיתופית

כרגע החוק בארץ אוסר על אנשים פרטיים להסיע אנשים אחרים תמורת תשלום.

תארו לעצמכם שזה היה חוקי ושירותים כמו אובר איקס וליפט היו נכנסים לארץ וזמינים לציבור הנהגים.

במצב כזה היינו רואים פחות מכוניות עם נהג בודד ויותר מכוניות עם כמה נוסעים. בשילוב של אגרת גודש עם נתיבים רבי תפוסה זה יכול להצליח בגדול.

תחבורה פרטית ולא ציבורית

קשה לוותר על הרכב כשיש תחבורה ציבורית רק 6 ימים בשבוע.

יש ויכוח בגיל של המדינה לגבי "תחבורה ציבורית בשבת בעד ונגד". אבל אם התחבורה תמשיך להיות ציבורית במקום פרטית נמשיך להתווכח על זה עוד עשורים רבים.

תחבורה היא עסק לשינוע אנשים מנקודה א' לנקודה ב' ולכן יש לשאול: למה המדינה צריכה לנהל עסק שבוודאות יהיה יותר יעיל כשיעבור לידיים פרטיות?

ביום שבו חברות פרטיות ינהלו את קווי התחבורה וכל חברה תוכל להפעיל הסעות בלי רגולציה מיותרת, יהיו מיניבוסים שקטים שיעברו במרכזי אוכלוסייה חילונית ויקבלו תשלום מהנוסעים בלי סיבסוד של משלם המסים.

כבר היום יש מוניות שירות שפועלות בשבת אבל הרגולציה מגבילה את פעילותן מבחינת גובה התשלום ומסלולי הנסיעה. תחבורה פרטית של 7 ימים בשבוע תאפשר ליותר אנשים לוותר על הרכב הפרטי.

עירוב שימושים

התכנון הנפוץ מבצע הפרדה בין מגורים, תעסוקה, מסחר ופנאי.

כל זה יוצר תלות ברכב פרטי. אוטו להגיע לעבודה, אוטו להגיע לקניות, אוטו להגיע לבילוי, אוטו לכל מקום.

בנושא הזה כדאי ללמוד יותר מאירופה ופחות מארה"ב. לשלב בתוך העיר בטווח של מרחקים קצרים גם בנייני מגורים, גם משרדים, גם חנויות וגם מקומות בילוי לשעות הפנאי.

כשהכל נמצא במרחק הליכה בתוספת מדרכות נוחות ומוצלות או מקסימום נסיעה קצרה, לא חייבים לקחת אוטו לכל מקום. זה דורש תכנון נבון ושיתוף פעולה של כמה משרדי ממשלה אבל כדי שזה יקרה צריך לשנות את השיח הציבורי בכל מה שקשור לתכנון עירוני ולתחבורה.

לסיכום, פקקים הם לא גזירת גורל. בהרבה מקרים אפשר לבצע כמה שינויים ולצמצם אותם. חלק מהשינויים תלויים בנו ואפשר ליישם ממחר בבוקר וחלק מהשינויים תלויים בנבחרי ציבור והתפקיד שלנו לשנות את השיח הציבורי ולהיות ברורים ברעיונות שלנו.

⇓ כתוב את התגובה שלך כאן ⇓

תגובות